כשהייתי בשנה הראשונה ללימודי התקשורת ומדענות המדינה שלי, אני זוכרת איך הדהימה אותי החשיבה הניו-מרכסיסטית. איך פתאום נפל לי האסימון שמרקוזה צודק, שאנחנו מלאים בצרכים כוזבים "אני לא באמת צריכה עוד נעליים, יואו זה מה זה נכון".
בד"כ מתגברים על ההתלהבות הזו עד שנה גימל כשמבינים שלא הכל שחור ולבן..
אז הנה דוגמה לבחורה שלקחה את זה לקיצוניות, זרקה הכל וחיה בלי צרכים כוזבים, להגיד שאפשר להאשים אותה זה קשה, להגיד שהיא נכנסה לזה ממניעים אידיאליסטים גרידא, זה גם קשה.
אבל לפחות היית באה להתכנסות בגן מאיר. אז מה את ברמת השרון?
השבמחקלמרות שאני מודה שיש משהו אוקסימורני בפרסומאים שחוגגים את אחד במאי...